שלום כתה א'
השנה כבר החלה, ההתרגשות הגדולה כבר מאחורינו, עדיין תופסים את עצמנו במעידות לשון קטנות "תוכל לקחת את זה לגן" שמתוקנות מיד "אמא, אני כבר לא בגן! אני בכיתה א'!". כן, אנחנו כבר יודעים, מפנימים וכך גם הילדים. ובכל זאת המעבר לא הושלם.
לילדים רבים עדיין קשה לשבת משך שיעור שלם בלי לקום, קשה לחזור עם הצלצול לכיתה כשהם באמצע משחק בחוץ, קשה להתאפק לשרותים, קשה לחכות להפסקת האוכל… המורה פונה להורים והם אובדי עצות. משהו לא בסדר עם הילד?
המעבר מגן לבי"ס הוא שינוי רציני עבור הילדים. מגן חובה, בו עדיין היה הדגש על משחקים עם זמני לימודים קצרים ובד"כ בקבוצות קטנות לבוגרים הם עברו לבי"ס גדול, מלא בתלמידים וחוקים חדשים. מבוגרי הגן הם פתאום הצעירים בבי"ס ושוב מרגישים קטנים. ובנוסף, המשחק כבר לא ממלא את יומם אלא תחום בהפסקות קצרות וכעת את החלק המרכזי תופסים הלימודים. והלימודים? אין בהם בחירה והם דורשים ריכוז והקשבה. וגם צריך לזכור ציוד אישי, סידור תיק, שיעורי בית ועוד… אז איך עושים את זה?
בסבלנות ואהבה, תוך תכנון והתמדה. למשל, הורים רבם מסדרים את הילקוט לילד ושולחים אותו לבי"ס מאורגן ומסודר. הם עברו על המערכת ויודעים שכל מה שהוא צריך לאותו יום נמצא שם. והילד? סומך כמובן על ההורה ותלוי בו. הוא לא יודע מה צפוי לו היום והולך להעמת עם הלא נודע. אני מציעה לתלות את מערכת השעות במקום נוח לילד. סמנו את המקצועות בהתאם לצבעי המחברות וכך יהיה לו קל לעקוב ולהשתתף בתכנון. הילד יסדר את התיק בהתאם למקצועות, יוודא שהכין את כל השיעורים לאותו יום, וזה גם יעזור לו לדעת מה מצפה לו היום. כך הילד גם לומד להתארגן, לומד מהי אחריות אישית ובו בזמן מעורב ויודע למה לצפות.
ארוחת בוקר חשובה יותר מבעבר. בגן, כשהילד היה רעב לקראת 9:00 הוא יכל היה לגשת לגננת והיא כבר היתה מוצאת לו פינה שקטה לאכול בה באין מפריע. בבי"ס הפריווילגיה הזו לא קיימת יותר והילדים צריכים לחכות להפסקת אוכל. אם הם רעבים הם נהיים חסרי סבלנות והריכוז שלהם יורד. לא מספיקים לשבת לשולחן בבוקר? תדאגו שלפחות יכניסו משהו לקיבה לפני תחילת יום הלימודים. למשל שישתו אקטימל, יקחו חטיף גרנולה לדרך ואיזה פרי.
דברו עם הילד על הקושי שלו ונסו למצוא יחדיו פתרונות. קשה לו להתאפק עד להפסקה? אי אפשר פשוט לקום ולצאת. מה כן אפשר? (להצביע ולבקש מהמורה). סיימת את דף העבודה לפני כולם? אי אפשר לקום ולהסתובב בכיתה. מה כן אפשר? (לצייר, לקרוא, לחדד את העפרון) וכיו"ב.
עוד קושי מתבטא במשפט שפתאום שומעים יותר ויותר: "משעמם לי". לחלק מהילדים משעמם כי הם כבר יודעים את החומר הנלמד ולחלק כי הם לא מצליחים להבין אותו. "משעמם" יכולה להיות גם מילת קוד לקשיים חברתיים. בדקו מה מסתתר מאחורי המשפט של ילדיכם ואיך אפשר לעזור.
לסיכום, תנו לילדיכם זמן להסתגל למקום החדש ולחוקיו. יש ילדים המסתגלים מהר יותר או פחות. אתם מכירים את ילדיכם הכי טוב ויודעים כמה זמן זה סביר עבורם. שתפו את המורה בקשיים. מורות כיתות א' מנוסות בלעזור לילדים להסתגל למערכת ומודעות היטב לעובדה שבתחילת שנה נדרשים יותר ייעוץ והכוונה.
בברכת שנה טובה והרבה הצלחה!
ליאת קרן 
פסיכותרפיסטית לילדים ונוער