סליחה

מתי אומרים "סליחה"?

אנחנו נמצאים בעיצומו של שבוע הסליחות וזה הביא אותי להרהר במושג הזה, סליחה, ובשימוש הרב אותו אנחנו כופים על ילדינו לעשות בו.  האומנם נדרש תמיד לאמר "סליחה"? לדעתי ברוב המקרים דוקא לא.

לדוגמא: נניח שהילדים שלנו רבים ולפתע האחד נשך את השני. מקרה שלכל הדעות הוא חמור ואין להתעלם ממנו. כשאנחנו מגיעים לחדר אנחנו רואים את האחד בוכה בכאב ועלבון ואת השני עומד לידו. התגובה הרווחת היא "מה עשית??! תגיד מהר "סליחה"! הילד בהתחלה לא רוצה לאמר אבל אחרי עוד צעקה או שתיים מפטיר "סליחה". הילד הנפגע, שהחליש קצת את הבכי כדי שיוכל להקשיב לחילופי הדברים מתנחם בסליחה הקלושה ובעיקר בתשומת הלב שהרעפנו עליו.  מקפל את כבודו האבוד ופונה ללכת.  הילד הפוגע נשאר לצידנו, מצוברח.  לדעתו הגיע לאחיו שינשכו אותו כי הוא ילד מעצבן וסתם הכרחנו אותו להגיד סליחה.

אז מה האלטרנטיבה?

ניקח את אותה סיטואציה: הילדים רבים. אחד נשך את השני. אנחנו שומעים את הבכי ובאים בריצה לגלות ילד אחד עם סימן על היד ואת השני עומד לידו.  אני מציעה לבקש מהילד הפגוע להראות לכם את הסימן. להביע דאגה ולשאול איך הוא מרגיש. שיראה לילד הפוגע את הסימן שנוצר ויאמר לו כמה זה כואב ואיך הוא מרגיש (חשוב מאוד לתת לו את המקום לבטא את עצמו כדי לתת לו כח. אם אנחנו נדבר בשמו אנחנו מקבעים את היותו קורבן שצריך שיגנו עליו).  מנסיוני, ברוב המקרים, הילד הפוגע המום מתוצאות מעשיו.  נכון, הוא התרגז ורצה להכאיב אבל לא התכוון עד כדי כך שישאר כזה סימן.  הוא נבוך ולא יודע מה לעשות.  "סליחה", זו אפשרות אחת, אבל בהחלט לא היחידה.  אני מציעה שבמקום להכתיב לו "תבקש סליחה!" ניתן לו את האפשרות לבחור: "מה אתה יכול לעשות כדי שדני ירגיש טוב יותר?" אם אין לו רעיון הציעו אתם. "אתה יכול להביא לו קרח, אתה יכול (ברשות!) לתת לו נשיקה או לעשות לו נעים במקום הכואב, אתה יכול לבקש סליחה, אתה יכול לתת לו סוכריה, אתה יכול לשאול אותו מה יעזור לו ועוד.  מה שהוא יבחר יהיה בסדר, כי זה יהיה אמיתי ונכון מבחינתו. 

ואם הילד הפוגע עדיין כועס ונוטר ולא רוצה לגשר?

ייתכן שהילד הפוגע לא יבחר באף אחת מהדרכים המוצעות פשוט כי הוא עדיין מדי כועס על אחיו. בסדר. קודם כל ניתן לו להרגע.  נרחיק אותו מהסיטואציה.  אולם בהזדמנות הראשונה נעלה שוב את הנושא.  נקשיב.  מה היתה הסיטואציה שהביאה לפרץ אלימות.  נבקש מהילד לחשוב על דרכים חלופיות שניתן היה לבחור בהן כדי לפתור את הבעיה ללא אלימות ונוסיף גם רעיונות משלנו.  כשהרוחות נרגעה והקרקע לתקשורת לא אלימה נזרעה נשאל מה אפשר לעשות כעת, כי בעצם עזבנו את הילד השני כואב ועצוב.  אפשר לגשת ולדבר איתו,  אפשר לצייר לו ציור, להזמין אותו לשחק וכד'.

הדבר נכון כמובן גם מחוץ לבית.  בכל הזדמנות בה אתם רוצים לאמר "תגיד סליחה" עצרו רגע לחשוב אם אפשר אולי לנצל את הסיטואציה ללימוד וגדילה של המעורבים.  בדקו מה קרה ואיך ניתן לגשר.  תנו לילד את ההזדמנות לפתור את הבעיה שנוצרה בדרכו הוא (אך תחת פיקוחכם כמובן, כדי להבטיח שיהיה מדובר בגישור ולא בפגיעה נוספת).   מאוחר יותר, בזמן רגוע המתאים לשיחה לא כעוסה, דברו עם הילד ונסו להבין טוב יותר את הסיטואציה ואת הבחירה שלו בהתנהגות שלילית.  אם הילד אומר שגם הוא נפגע, אל תבטלו זאת.  אל לנו להמעיט מערך החוויה שלו.  אימרו לו שאתם מבינים שנפגע (נעלב, כאב).  עם זאת, הראיה של הילד היא אגוצנטרית ולכן יש לכם תפקיד חשוב גם בהבאת תחושות הצד הנפגע למודעותו. חשוב לזכור ולהזכיר שתמיד יש בחירה ולבחון אילו אפשרויות תגובה נוספות היו לו באותו זמן נתון ולאילו תוצאות הן היו מובילות.  תנו לו להציע והוסיפו משלכם ואחר סכמו לו את הרשימה.  לבסוף, אם יש אנשים נוספים שנפגעו מההתנהגות באופן ישיר או עקיף חשבו יחד איך אפשר לפצות על כך.  הוא יכול למשל לשתף בתובנות שלו, להרים טלפון, לצייר ציור, לכתוב מכתב וכד'.

מתי חשוב בעיני לאמר "סליחה" מיד?

כשפגענו במישהו בטעות חשוב מאוד לאמר "סליחה, זה לא היה בכוונה!" כדי שהפגיעה תהיה רק בגוף ולא בנפש.  אם ילד רץ ונתקל בילד אחר שנפל למדו אותו להושיט לו יד לעזרה ולאמר לו "סליחה, זה לא היה בכוונה" כדי שהילד השני ידע שלא ניסו לפגוע בו במזיד.  תאונות קורות, אבל לתגובות שלנו יכולה להיות חשיבות אם ישאירו משקעים או לא.  כבני אדם ובמיוחד ילדים אנחנו נוטים לקחת דברים אישית ואם מישהו פגע בנו זה בטח היה בכוונה והם מיד נעלבים או כועסים.  המילים "סליחה, זה לא היה בכוונה" מטהרות את האוירה וממיסות מיידית את הכעס.

ולסיום: כולנו בני אדם ועושים לפעמים טעויות.  זה בסדר שהילד ידע שגם אתם לא מושלמים.  מכם הוא לומד איך מתמודדים עם טעויות שפגעו אולי באחר.  האם מטאטאים מתחת לשטיח מתעלמים וממשיכים כאילו כלום, מאשימים את השני, או לוקחים אחריות על החלק שלנו ומתנצלים.  וכן, זה בסדר ואפילו רצוי לבקש סליחה גם מהילדים כשטעינו.

בברכת שנה טובה

וגמר חתימה טובה!

 

:-)  ליאת קרן 

פסיכותרפיסטית לילדים ונוער

054-9796446

סוקולוב 32/8 הרצליה

Liat.keren@yahoo.com