נסיכות לא בוכות
לאחרונה הגיעה אלי נועה (שם בדוי), ילדה בת 5 עם כעסים שבאו לידי ביטוי בגן בצורה אגרסיבית. היא לא רצתה לדבר והרבתה לשחק בחדר גם במיניאטורות בחול וגם בבית הבובות, כשהיא משלבת ביניהם. דמות אחת חזרה תמיד במשחקה – דמותה של הנסיכה בל. נועה אמרה שהנסיכה זו היא.
ניסיתי לגעת בנושא הכעסים באופן ישיר ועקיף באמצעות הסמלים שהציבה בתרפיה במשחק ותרפיה בחול אך נועה לא שיתפה פעולה. לבסוף התמקדתי בבל הנסיכה ומהורהרת שאלתי אותה: "תגידי, נסיכות כועסות?" נועה חשבה רגע וענתה לי "לא, אף פעם לא רואים אותן כועסות". "איך זה?" הקשיתי "הרי בטוח יש דברים שמכעיסים אותן, אז מה הן עושות?" נועה חשבה רגע נוסף וענתה "הן מדברות ומבקשות את מה שהן רוצות" שוב הקשיתי "ואם הן לא מקבלות?" ונועה ענתה מיד "אז הן אומרות בבקשה". הסברתי לה שגם כשמבקשים יש אפשרות שהצד השני יסכים או לא ומה עושים אם לא. סיכמתי איתה שבכל פעם שתרגיש שהכעס עולה תעצור רגע לחשוב מה בל היתה עושה או אומרת ואז תפעל.
אחיה ואמה של נועה, שחזרו לקחת אותה, נכנסו ונתנו לנו הזדמנות לבחון זאת כשאחיה נכנס לחדר, התלהב מבית הבובות ולקח ממנו את בל. נועה מאוד כעסה ולפני שזה עבר לאלימות הזכרתי לה "רגע, מה בל היתה עושה?" נועה עצרה את עצמה ואמרה "אתה יכול להחזיר לי את בל בבקשה?" אחיה, שכבר היה מוכן לספוג מהלומה, חייך והחזיר. אמה של נועה התמוגגה "איזה יופי, זה כמו קסם" בקשתי ממנה להדפיס דפי נסיכות ובכל פעם שנועה מצליחה לחשוב כמו נסיכה היא תקבל דף כזה לצביעה ואמה תכתוב בכמה מילים מה היתה הסיטואציה ואיך נועה התמודדה איתה.